• התיאוריה הטיפולית החלה להתפתח בשנות החמישים של המאה העשרים ע"י
  הפסיכיאטרים ג'וזף וולפה, אהרון בק והפסיכולוג אלברט אליס,תיאוריה שהלכה והתגבשה
  כפסיכותרפיה המשלבת בין שתי גישות פסיכולוגיות מרכזיות -
  1. הטיפול ההתנהגותי     2. הטיפול הקוגניטיבי (מחשבתי). 
  ​
• בשנות השמונים CBT החלה להיות אחת הדרכים הטיפוליות הנפוצות והיעילות לטיפול במגוון
  בעיות בעיקר דיכאון והפרעות חרדה שונות -חרדה מוכללת (GAD), פוביות (פחדים ממוקדים),
  הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), פוסט-טראומה (PTSD), דימוי עצמי ועוד.
   
• הטיפול  מתמקד בעיקר ב"כאן ועכשיו"-בהווה ובעתיד, הוא נותן מקום חשוב לחוויות העבר, 
  אולם הטיפול אינו מתמקד בחקירה ברבדים השונים של חוויות ילדות המודעות ולא מודעות,
  כבטיפול הדינמי  אלא כאמור בהווה ובעתיד.
   
• ההתערבות הטיפולית מתבצעת בעיקר במוקדים נגישים יותר (לא תת מודע) שהם דפוסי 
  החשיבה שלנו וניתוח הקשר שלהם לרגשות שלנו, לסימפטומים הפיזיולוגים שאנו חווים ולהתנהגויות שלנו.

                        מחשבות ⇔ רגשות  ⇔  סימפטומים פיזיולוגים ⇔ התנהגויות

•     ע"פ הגישה ההתנהגותית ההנחת היסוד היא שהמרכיב מרכזי בהתפתחות ההתנהגות של האדם
     היא הלמידה,  אולם מאידך, למידה גם תורמת להתפתחות התנהגות לא רצויות ושימורן.
   
•    בטיפול כשמטפלים במרכיב בההתנהגותי - באמצעות למידה ותרגול של התנהגויות חדשות, גם מכחידים התנהגויות לא רצויות.
       דוגמה- בטיפול התנהגותי בחרדה ממוקדת ממעליות – חשיפה הדרגתיות לאובייקט מעורר החרדה-והוא השימוש במעלית, כתוצאה מכך מתרחשת       תרגלות(הביטואציה) לחרדה ומתאפשרת למידה חדשה. הטיפול מבוסס על ההנחה -ככל שאנו חשופים לאובייקט מאיים בצורה מבוקרת, לאורך זמן       ארוך יותר,  עוצמת התגובה הרגשית והגופנית שלנו אליו הולכת ופוחתת.

• גישה זאת מבוססת על ההנחה שכולנו בני האדם  יצורים חושבים, אשר מעבדים מידע חדש ללא הפסקה,"עסוקים"בפרשנות המתרחש בתוכם וסביבם.
   
• מחשבה (קוגניציה) – היא עיבוד מידע ופרשנות אישית (סובייקטיבית). המידע עובר סינון דרך "מסננת קוגניטיבית" אישית שהתפתחה , אומצה על סמך התנסויות עבר שלנו, וחוזקה לאורך השנים. ה"מסננת הקוגניטיבית" מורכבת מאמונות ודעות כל עצמנו האחרים ועל העולם. דרך  מסננת זאת היא מעין משקפיים אישיים שפיתחנו ודרכם אנו מסתכלים ומפרשים את עצמנו והמתרחש סביבנו.
   
• דפוסי חשיבה שלנו קשורים ומשפיעים על הרגשות וההתנהגויות שלנו והסימפטומים הפיזיולוגים.
   
• התיאוריה מבוססת על כך שנמצא שבני האדם באופן אוטומטי ולא מודע נוטים להסתכל ולפרש את העולם באופן מוטה לרוב שלילי – האדם מבצע עיוותי חשיבה לא יעילים, כגון -   ממזערים את החיוב, או שוכחים את התנסויות חיוביות וונוטים לזכור ולהעצים את השליליות.
   
•  במחקרים נמצא שאצל אנשים הסובלים מבעיות רגשיות ותפקודיות, דפוסי החשיבה שלהם מאופיינים בהטיות חשיבה מרובות יותר מאחרים לכיוון   השלילי, ה"שריר החיובי" אינו מפותח דיו.